תקופות משבריות טומנות בחובם בדידות ולבדות. בורות ותהומות. הסתרה לצד זעקה.
יש כמיהה ליחד, שיהיו איתי ובאותה נשימה רצון להתחפר לבד ולהיעלם.
רצון לצאת בצד השני ושיהיה אחרת לצד יאוש, בילבול, חוסר אמונה באיך לעשות את זה בכלל.
יש איזה תחושה עמוקה של מוות לצד חיות, הלב פועם כל כך חזק שהכל מורגש. החושים נעים בין חדות צורמת לערפול וטשטוש.
הקוטביות והדואליות מתקיימות כל הזמן (כמו בכל רגע בחיים) רק שבמשבר זה הרבה יותר מורגש.
וגם כשמרגיש ששום דבר לא קורה, בעצם קורה כל כך הרבה.
הכאב מחייה ולעיתים אפילו ממכר.
אנחנו מתמכרים ללהרגיש בעוצמות.
לפעמים לא מכירים שאפשר לחוות שמחה או אהבה באותן עוצמות ולפעמים יש פגיעה עמוקה שבה למדנו שאהבה = כאב , שמערכות יחסים = כאב. כל מיני תרגומים שהנפש שלנו עשתה בגילאים מוקדמים והולכים איתנו גם כמבוגרים.
וזה מגיע שוב ושוב, מופיע כל פעם דומה וקצת אחרת, ולפעמים זה מרגיש שזה מי שאני ולא יכול להיות אחרת. אבל יכול. זה מגיע כדי להשתנות ולהתנקות. כדי שנחווט את עצמנו מחדש, שנחזור לעצמי האורגני שאנחנו - הטבעי - לפני הפצעים והמכאובים, לפני שאימצנו אמונות, דפוסים ומערכי פעולות.
הנשמה זועקת לשינוי, לחיבור מחדש.
תקופת משבר היא בין כלא למלכודת דבש. ישנה לגיטימציה להתמשבר (מילה שהמצאתי, להיות במשבר ולהישבר לחלוטין) , לא לעשות כלום , להיות בזמני בהייה ארוכים (לצד אכילת ראש אימתנית) , ההזנה מאוד בסיסית לצד אכילה רגשית מפנקת. ולצאת משם 'חזרה לחיים' , לעבודה, לפעילות, לאינטרקציות אנושיות יכול להיות תיק הרבה יותר כבד וגדול מאשר לנבול לבד בבית.
כאמור - הדואליות חוגגת.
בספר משלי נכתב: "דְּאָגָה בְלֶב-אִישׁ יַשְׁיחֶנָּה". מתי שקשה. שהלב כואב והכל נראה שחור. חייבים למצוא מישהו ולספר לו את אשר בליבנו. ואילו רק שיהיה לנו להקשבה, לחיבוק, לפריקה ועד לעזור לנו ולתמוך . מישהו שיחזיק לנו את הפנס כשאנחנו מתהלכים בחשיכה. שיחזיק לנו את היד ויראה לנו את האור בקצה המנהרה.
מישהו שיגיד לנו (או שנגיד לעצמנו)
היי, זה נורמלי לחלוטין.
וזה בסדר שהלב כואב ממש, שאנחנו מבולבלים ולא יודעים לאן אנחנו הולכים.
זה בסדר להיות לבד.
זה בסדר לבקש שיהיו איתנו.
זה בסדר לקחת את הזמן ולא לדעת.
זה בסדר להיות במיטה עד שמרגיש לצאת ממנה.
זה בסדר להרגיש שכבד לי ואין לי כח יותר לחיים.
זה בסדר שעצוב.
זה בסדר לפחד.
זה בסדר לא לדעת.
זה בסדר שמרגיש שאין מוצא.
זה בסדר לשמוט.
זה בסדר להיכנע מבלי לשנות דבר.
זה בסדר. הכל בסדר.
זה בסדר לבקש עזרה.
וזה בסדר לא ללכת לטיפול לקבל עזרה.
זה בסדר לעשות את זה כשמרגישים שמישהו יכול לעזור.
זה בסדר לבקש חיבוק.
זה בסדר להגיד שאני בתקופה קשה כששואלים מה נשמע על הדרך .
זה בסדר כשהצד השני לא יודע מה לעשות עם עצמו.
זה בסדר שאין תשובות.
וזה בסדר גם אם אין שאלות.
זה בסדר לקום וליפול וחוזר חלילה.
זה בסדר להיות כפי שאנחנו.
זה בסדר.
אל תשארו לבד בתוך המשבר, יש כאן מישהי.ו עבורכם.