היי
זה אני הגוף שלך זוכרת אותי? נפגשנו כבר פעם היה לנו טוב ביחד אבל אז הכרת את שכל והלכת איתו קצת זנחת אותי נכון אנחנו נפגשים מידי פעם ופעם בשבוע ליוגה או משהו אה נכון וכל יום כשאת מתלבשת ובוחנת אותי אבל היי אני פה כל הזמן מאז שפגשת את שכל את מדברת רק איתו
ו... גם אני כאן קשוב לכל דבר שאת חווה קולט את הדברים הקטנים שבין המילים כל תחושה, מחווה, כל התרחבות והתכווצות.
אני זוכר אותך כשהיית בת 5 וגם בת 12 וגם בת 25 וגם היום
אני זוכר רגע אחד מסוים שבו האדמה רעדה מתחתינו. וגם את ההתאהבות הראשונה שלך, את פרפור הלב המתרגש, את הפעם שעשו עלייך חרם שנראה לך כל כך מזמן ולא משמעותי, אבל אני זוכר וזה הולך איתנו, פועם בתוכינו בכל סיטואציה חברתית, נהיה לי חם כל פעם כזאת, ולב מתחיל לפעום ממש חזק, נו את יודעת מה קורה לנו ואת לא תמיד איתנו כשזה קורה, מנסה להתעלם או להדחיק, עד ש... זה נהיה מוגזם ואת נכבית לגמרי. ואני זוכר גם את הכשלון באוניברסיטה שמאז ירד לנו הדימוי העצמי ופשוט ויתרת... רגע רגע, אני זוכר גם חוויות טובות, כמו את הטיפוס המדהים לראש ההר בזריחה, שהגענו עד לפסגה וכל העמק נפתח.
וגם את ההצלחה המסחררת של הפרוייקט שלך אחרי הצבא!
אני זוכר מקרים, חוויות ותחושות שנעלמו משכל, שהוא לא יכל לשמור אותם בתוכו, כאלה חיוביות, קשות, מורכבת, הכל..
והאמת, אני מחזיק בתוכי את כל חייך, ולפעמים זה לא קל, יש רגעים שאת מעמיסה עלי ולא שמה לב, או שאנחנו חווים שוב ושוב את אותה חוויה ואת לא שמה גבולות ואני מתכווץ ומשהו בתוכי נתקע.. ויש רגעים שכל כולך יודעת שזה הדבר הנכון ואני מנסה לאותת לך אבל היי את לא בנוכחות איתי, את מעבידה את שכל שעות נוספות.
בקיצור, איך להגיד לך את זה?... זה לא אני, זה לא את, זה אנחנו. אנחנו מלאים, מה שנקרא - בתפוסה מלאה ויש רגעים שאין לנו אויר ומשהו מבקש להשתנות כי אי אפשר להמשיך ככה, אני מרגיש שאת מתעלמת מאיתנו - ממני וממך, מהדברים ש
את יודעת ואת לא רוצה להקשיב, ואני חווה את הפחד והבילבול, במיוחד ברגעים שאת מבלה רק עם שכל, אתם אוכלים אותי מבפנים, קוטשים לי את הצורה, ותשמעי אני רוצה שנשתף פעולה, שנעשה את זה ביחד, את ואני וגם שכל - נמתן אותו, במידתיות, בחמלה, באהבה.
אני מאמין בך, בנו, ביכולת שלנו ליצור שינוי ביחד בחיים שלנו, לפרוץ את המחסומים שאת מרגישה שאנחנו לא יכולים לעבור, להגיע למקומות שאת משתוקקת אליהם, אני יכול להראות לך את הדרך, לספר לך מה מתחולל בנו, להסביר למה כל כך כואב לך במקום מסויים, לתת לך לחוש אותי - את הגוף השלם שלך. אני רק מבקש שתעצרי לרגע, שנפגש, שנשב רגע לדבר, אני ואת. את יכולה להביא את שכל (למרות שהסיפורים שלו קצת התישו אותי כבר), אבל חשוב שהוא יבוא ושידע שאנחנו הולכים לעשות שינויים ושגם הוא חשוב כי הוא חלק מאיתנו.
מוכנה?....